נייר עמדה

בחינה וגיבוש מדיניות ליישום גישת ערים רגישות מים,
מי נגר עירוני – ממטרד למשאב

מי נגר העירוני בישראל נוגעים לגורמים רבים ומגוונים. בעידן העיור המואץ ולאור שינויי האקלים אותם חווה אזורנו, בעת גשמים מי הנגר במרחב העירוני הפכו למטרד כבד הגורמים להצפות חוזרות ונשנות, נזק לרכוש ובנפש לרבות זיהום גופי המים במורד כגון הנחלים והים אליהם מסולקים מי הנגר העירוני. בפועל, הערים מתרחבות עד לקצה יכולתן הסטטוטורית ובמקביל גם בונות לגובה, דבר הטומן בחובו אחוזי בניה גבוהים וכיסוי תכסיתי משמעותי בלתי חדיר (כבישים, גגות, ריצוף) אשר תורמים להיווצרות נגר המהווה למעלה מ-55% מהמשקעים באותו אגן היקוות. מי הנגר סופחים אליהם את כל מה שנקרה בדרכם החל משמנים ודלקים, ספקטרום של מתכות לצד נוטריינטים וחיידקים פתוגניים. מי הנגר זורמים אל מערכות הניקוז ומתרכזים למובילי ענק המשחררים את המים המזוהמים הן לנחלים והן לים.

בעיית מי הנגר נתונה להיבטים בינתחומיים ועל כן רלוונטית לגורמים הבאים:

1. רשויות המקומיות
התמודדות עם אירועי מזג אויר קיצוניים, בניה ותחזוקה של תשתיות ניקוז יקרות, מניעת הצפות, סיוע ופיצוי של אזרחים בעת שיטפונות והצפות. ניהול נגר לא הופנם לרבות השבת נגר.

2. רשות המים
יצירת משאב מים חדש זמין בעיר, תכנון, ניהול ובקרת נגר ברמה האגנית, העשרת מי תהום, תוך שיקום מי תהום מזוהמים בתקופות היבשות, דבר המייתר מערכות הובלת מים יקרות. גיוון מקורות המים למשק המים העירוני. מניעת זיהום נחלים עירוניים במגוון מזהמים. יצירת מילוי חוזר לאקוויפר החוף מניעת המלחתו מתוך הערים עצמן.

3. תושבים/קהילה
הצפות גורמות פגיעה בנפש, גוף ורכוש, אבדן ימי עבודה, מימוש ביטוחים ,עלייה בפרמיה, ובהתאמה עלות כלכלית אישית גבוהה

4. רשויות הניקוז
שחרור מים מוגבר מהערים גורם להסעה/סחיפה של קרקע מצריך פעולות יקרות של ייצוב מדרונות ותחזוקה שלהם ולעיתים אף ביטון שלהם דבר המהווה פגיעה אנושה באקולוגיית הנחל.

5. משרד להגנת הסביבה
מי הנגר העירוני אינם עומדים באף תקן לאיכות מים הידוע כיום במדינת ישראל. ועל כן בעצם זרימתו פוגע במערכת האקולוגית הנחלית והימית (יוטריפקיציה) לרבות הכנרת –פגיעה קשה בדגה ובמקור הראשוני.

6. חברת נתיבי ישראל
כמי שאחראית על הקמה, שדרוג, תפעול ותחזוקה של 6500 ק״מ של כבישים בין עירוניים בישראל, תשתית המייצרת למעלה מ-130 מלמ״ק לשנה הופך את חברת נתיבי ישראל כשהיצרנית השנייה בגודלה בישראל אחרי הרשויות המקומיות בישראל.

7. משרד הבריאות
כאמור, מי נגר עירוני ללא טיפול אינם עומדים באף תקן איכות מים מוכר בישראל, וככאלו מהווים סיכון בריאותי למשתמשים בדרך הבאים במגע עם מים אלו לרבות משתמשים בים כגון גולשים, שחיינים ומשתמשי ספורט מים אחר. בנוסף, יצירת מיקרו אקלים עירוני שיקטין את הסיכונים הבריאותיים בגין גלי חום קיצוניים בעיר.

8. קק״ל
תמיכה במחקר תוך הוכחת טכנולוגיות רגישות מים, הקמת המרכז לערים רגישות מים בישראל, הטמעת קריטריונים רגשי מים בכל פרויקט ביוזמתה, פיתוח ממשק עיר-יער.

9. חברות הביטוח
בעת פגיעות בגוף, נפש ורכוש של מבוטחים כתוצאה מהצפות ונזקיהן.

10. כיבוי אש ומשטרה
היערכות יקרה, עומס על המוקדים בעת הצפות וטיפול בתושבים, כוח אדם מוגבר על-מנת להתמודד עם האירועים בתכיפות יתר.

11. משרד הבינוי והשיכון
יצירת חללי פנים וחוץ יעילים יותר אנרגטית, תוך שיפור נוחות תרמית לתושבים ומכאן איכות חיים גבוהה.

12. משרד הביטחון
העשרה, שיקום ושימור אקוויפר החוף כגוף מים אסטרטגי לשעת חירום, לאור הרגישות והתלות האסטרטגית של מדינת ישראל במתקני ההתפלה. מתקני התפלה החשופים לפגיעת טילים ונזקי טבע כגון רעידות אדמה ולכן במידה ויפגעו תושבת אספקת מים בערים לתקופה ממושכת.

13. משרד הפנים
תכנון אגני חוצה גבולות מוניציפליים, עריכת תב״עות רגישות מים, יצירת כלים לבחינה ובקרה של תרחישים בתוכניות.

14. המועצה הישראלית לבנייה ירוקה
יצירת מודעות באמצעות הדרכות, סיורים, סדנאות מקצועיות וכד׳

15. מכון התקנים
גיבוש תקן לבניה ירוקה רגישת/משמרת מים עבור מרחבים ציבוריים ופרטיים

די לראות הצפות אשר מתרחשות במערכות גשם תכופות ולא בהכרח ארוכות כדי להבין את גודל ועצמת הבעיה. בעיה אשר יש לומר תלך ותחריף עם צמצום ימי הגשם וגידול בעצמתם, מגמה אשר צפויה להחריף בשנים הבאות בעקבות שינוי האקלים אותם חווה אזורנו במקביל להתרחבות הערים והנגיסה בשטחים הפתוחים לטובת שטחים מרוצפים, סלולי אספלט ו/או בטון.

בשנים האחרונות נבחנו בהצלחה מספר עקרונות, אמצעים וטכנולוגיות להפוך את מי הנגר העירוני ממטרד למשאב, באמצעות מספר פעולות עיקריות:

א. קצירה, השהייה וטיהור בעיקר ע״י טכנולוגיות ביופילטרציה עם או ללא צמחים
טכנולוגיה אשר זכתה להטמעה לאומית ופדרלית רחבה באוסטרליה. מאז 2010 הוקמו מתקני חלוץ בארץ אשר הוקמו בכפר-סבא, בת ים ורמלה נבחנו בהצלחה לעמוד בתקניי איכות מים קיימים כגון תקן ועדת ענבר להשקיה בלתי מוגבלת, שחרור לנחלים, החדרה ואף עמידה בתקן איכות מי שתיה ברמה הכימית.

ב. פתרון קצה למים המושבים
החדרה או חילחול של מי הנגר המטוהרים להעשרת האקוויפר באמצעות בארות ייעודיות או לחילופין איגום (בריכת חורף, מאגר מקורה, מופע מים נופי, או אגן ירוק לליטוש).

ג. שימוש היברדי
בעוד שבתרחיש החורפי מתבצע בביופילטר השבת מי נגר עירוני ניתן לעשות שימוש במערכת בעונה היבשה לטובת שיקום מי תהום (הרחקת ניטראטים, מתכות כבדות, חומר אורגני ועוד), עם אפשרות להשבת מי מזגנים, מחזור מים אפורים והשבת מי מקוואות.

ד. מניעת שיטפונות
תכנון עירוני רגיש מים העושה שימוש בביופילטר הקוצר את הנגר במקור (היכן שהגשם יורד) מייצר השהייה טיפול והחדרה ועל כן קוטם את גל הגיאות ומקטין את הסיכוי לשיטפונות בערים.

ה. חיסכון בתשתיות
ניהול נגר עירוני במקור על פי הניסיון האוסטרלי הצליח להקטין את קטרי הצנרת בעיר בכ-50%, לרבות הקטנת בלאי כבישים כתוצאה ממיתון הזרימות.

ו. כלכליות
טכנולוגיה רגישת מים ניתנת למימוש בתקציב יחסית נמוך הזולה ב-20% בהשוואה להתפלה ותוך עלויות תפעול שוליות לחלוטין שהינה פחותה מעלויות גינון עירוני קונבציונאלי, כל זאת תוך יצירת משאב מים זמין למגוון שימושים, לרבות צימצום משמעותי בתשתיות הניקוז ו/או הרחבת הרשת הקיימת.

קשת תועלות אלו מאוגדת במעטפת חיצונית של פיתוח ציבורי ׳ריאה ירוקה׳ המשפרת את הנוף העירוני ומהווה מוקד משיכה חינוכי. למעשה הביופילטר מהווה שילוב מתקן ניקוז ירוק, מתקן טיפול ומתקן החדרה במופע ירוק הממיר את פיתוח השטחים הציבוריים בעיר לשטחים פונקציונאליים ומייצר משאב מים מניב וזמין ממטרד שעד כה מסולק לנחלים ולים המזהם את גופי המים הללו בספקטרום רחב של מזהמים.

נכון להיום, מהניסיון שהצטבר מהקמת, הרצה וניטור שלושת הפלטפורמות בכפר-סבא, רמלה ובת-ים, ובשיתוף פעולה הדוק עם רשות המים, השירות ההידרולוגי, רשויות מקומיות, מקורות, משרד הבריאות, משרד להגנת הסביבה ואחרים מתקבלת תמונה בינתחומית של קשת רחבה של תועלות. למעשה משתמשי קצה של תכנון עירוני רגיש מים (כדוגמת ביופילטרים) הינן הרשויות המקומיות אשר משדרגות פיתוח קיים ו/או מפתחות שכונות חדשות וגנים ציבוריים. כלומר, העיריות בונות תשתיות חכמות ירוקות המעשירות את מי התהום במקרי הבוחן הקיימים את אקוויפר החוף, ועל כן, זקוקות לשיפויי מהמדינה על ההשקעה שלהן מאחר ופיתוח רגיש מים הינו יקר יותר מפיתוח קונבנציונלי. כמו כן, ערכנו בחינה כלכלית בעזרתה של חברת כיוון בראשותו של מר גדי רוזנטל שהצביע על פוטנציאל ציבורי גבוה לחיסכון במים לצד תועלות רבות ליישום.

העובדה כי נושא ניהול והשבת מי הנגר עירוני בישראל ובעולם הינו נושא הנוגע לגורמים שונים ורשויות מקומיות כמפורט מעלה היא אליה וקוץ בה, משום שנעדרת הסתכלות בינתחומית המשכללת את התועלות לאותם גופים, רשויות מקומיות וגורמים לרבות הציבור.

לטובת בחינת יישום ובחינה בינתחומית של תיכנון עירוני בכלל וניהול נגר עירוני בפרט, ב-2016 השקנו בתמיכתה של קק״ל תוכנית מחקר חדשה יישומית בינתחומית ארבע שנתית הקרויה ״יצירת ערים רגישות מים בישראל״.  בתוכנית מחקר שותפות שלוש אוניברסיטאות מובילות בישראל ובהרכב מגוון של מדענים, אדריכלים ומהנדסים כאשר המטרה המרכזית היא לתת מענה מקיף להיבטים שונים לנושא לטובת יצירת מסד נתונים מהימן ולצדו מערך והמלצות ליישום והטמעה של גישת עיר רגישת מים בהתאמה לתנאים ולצרכים הייחודיים והמגוונים בישראל.

הצעתנו:
1. בחינה מתודולוגית
הסתכלות הוליסטית ובינתחומית על השבת (איסוף, טיהור ושימוש) מי נגר בדגש על היתרונות והתועלות הציבוריות בשקלול תמריץ אחוד למגוון התועלות הרלוונטיים לגורמים השונים המוזכרים מעלה. על-מנת להגיע למנגנון ישים, מקיים ומיטבי שיאפשר גם התפתחות של תעשיה סביב הנושא (יזמים, מתכננים, קבלנים). לאור זאת, אנו מציעים שולחן עגול ברשות משרד האנרגיה והמים ו/או משרד הפנים בשיתוף משרד החקלאות, המרכז לשלטון מקומי וקק״ל, לאיחוד התועלות המבוזרות כיום לכדי רגולציה ישימה ומקיימת. לשם כך נשמח לסייע ולהעמיד את הידע, מידע ומסד הנתונים שצברנו בארץ ובאוסטרליה. בשורה התחתונה, השבת מי נגר עירוני בהחלט יכול להיות מיזם כלכלי, אך במצב הנוכחי בו רשויות מקומיות נמנעות מלהשיב מי נגר עירוני לשימושים שונים ולאפשר הגדלת מגוון מקורות המים בעיר. מאחר והמדינה נהנית מהמים המעשירים את מי התהום הלאומיים ומשפרים את איכותו. אם כך, נדרש מנגנון של שיפוי לרשויות מקומיות שיאפשר להם הקמת תשתיות ירוקות כחולות/רגישות מים דבר שיאפשר התבססות והתאקלמות של תעשייה סביב השקעות בתשתיות עירוניות חכמות מעין אלו לצד שמירה, העשרה ושיפור מקורות המים בערים ומחוצה להן ויצירת מרחבים ציבורים שיתמודדו בהצלחה עם שינוי האקלים תוך יצירת מרחב ציבורי בעל באיכות חיים גבוהה ובטוחה.

2. גיבוש תמריץ / שיפוי לרשויות מקומיות ויזמים
א. ״מנגנון מונה נטו״
בדומה לשיטת מונה נטו המונהגת בתחום האנרגיה הסולארית, קיזוז offset מ״ק מי נגר מטוהר שהוחדר למי תהום אל מול מ״ק צריכה בעיר, כאשר העירייה תשלם בעצם את ההפרש בין הצריכה לייצור. המדינה פשוט תקזז מהרשות המקומית או יזם אחר בעבור נפח החדרת המים למי תהום בשטח שיפוט של אותה רשות בתנאי כמובן שעמד בתקני איכות המים הנדרשים.

ב. ״מנגנון משק מים בר קיימא״
לאפשר לרשות המקומית לשאוב לפחות 60% מכמות המים שהוחדרה למי תהום. שאיבה זו תתבצע לרוב בעונה היבשה ותאפשר:
1. השקיית גינון ציבורי בקיץ
2. יצירה ומילוי גופי מים נופיים ליצירת מיקרו אקלים, נוי ורווחת ציבורית
3. מייתר את הצורך לרכוש מי שתיה יקרים
4. מייתר את הצורך בהנחת תשתיות הובלת מים חדשות או שידרוגן ו/או לחיבור מתקני התפלה
5. יאפשר העשרת האקוויפר בצורה הדרגתית כאוגר לשעת חירום תוך מניעת חדירת מי ים
6. יאפשר לעירייה לנהל בר קיימא, יעיל תוך הורדת עלויות המים בהן נושא הציבור
7. התייעלות אנרגטית לאור העדר הצורך בהובלת מים למרחקים